פציעות בכף הרגל בקרב רצים ורוכבים הנם שכיחים ביותר, בין אם אלו פציעות חבלתיות או פציעות על רקע שחיקה ומאמץ יתר. כף הרגל מהווה את בסיס התמיכה לגופנו ובכך משפיעה על היציבה. כף הרגל הנה החוליה התחתונה בשרשרת קינמטית סגורה, כך שכל כוח המופעל על הרגל משפיע על כל מפרקי ושרירי הגוף. כף הרגל סופגת זעזועים הנאמדים באלפי טונות במהלך ריצה. אכן, כפות רגלינו נתונות תחת עומסים כבירים ותפקודם ישפיע על היציבה ועל התפקוד הביומכאני של כל מערכת השריר והשלד. בכדי שנוכל להבין כיצד מתפתחות פציעות בכף הרגל, ראשית יש להבין ולהעריך את מבנה ותפקוד כף הרגל. מאמר זה יעסוק אם כך בביומכאניקה של כף הרגל, במאמרים בהמשך נעסוק בפציעות טיפול ומניעה. המבנה האנטומי כף הרגל בנויה מ- 28 עצמות המחוברות דרך 35 מפרקים. המבנה הארכיטקטוני של עצמות כף הרגל יוצר שלוש קשתות פונקציונאליות: קשת אורכית מדיאלית(פנימית), קשת אורכית לטרלית (חיצונית) וקשת רוחבית. בזמן הליכה וריצה קשתות כף הרגל קורסות ובכך מאפשרות ספיגת זעזועים. הרצועה הפלנטארית (plantar fascia) משמשת כמיתר, כמו מיתר קשת, הנמתח בעת קריסת הקשת, ותורם לתהליך ספיגת הזעזועים. אנרגיה זו מוחזרת אל הרגל בזמן תהליך הדחיפה. 29 שרירים מפעילים את כף הרגל, כאשר 11 שרירים (אקסטרינים) נמצאים מחוץ לכף הרגל ו-18 שרירים (אינטרינזים) בתוך כף הרגל. השרירים האקסטרינזים הם אלו האחראים לתנועות כף הרגל, ואילו השרירים האינטרינזים אינם פעילים ומתנוונים בשימוש בנעליים. כמו כן, עשרות רצועות רותמות את עצמות כף הרגל ומספקות יציבות דינאמית לכף הרגל. שרירי כף הרגל מלבד היותם חלק חשוב ביצור כוחות הדחיפה, מהוות מרכיב חשוב ביכולת כף הרגל לבלום זעזועים. ביומכאניקה של כף הרגל כף הרגל הינה החוליה התחתונה בשרשרת קינמטית סגורה. זאת אומרת שכל לחץ המופעל על כף הרגל ישפיע על שאר החוליות בשרשרת: ברך, ירך, עמוד שדרה ועד הראש. לכן, בכל פציעה, ולא משנה היכן הפציעה, ובעיקר בקרב רצים, תמיד תמיד יש לבדוק את כף הרגל. בזמן צעידה וריצה תפקידי כף הרגל הם: לשאת את משקל גופנו, לבלום זעזועים ולאפשר העברת כוחות הדחיפה כנגד הקרקע על מנת לקדם את גופנו קדימה. דרישות אלו בעצם מנוגדות אחת לשנייה, בשלב הראשון של בלימת הזעזועים הרגל הופכת למבנה גמיש ובשלב הדחיפה כף הרגל משנה את המבנה והופכת למבנה קשיח. יכולת כף הרגל לאפשר ניגודיות זו, טמונה במערך האנטומי ביומכאני של כף הרגל. המבנה הקשתי של כף הרגל הוא זה שמקנה לכף הרגל יכולת זו. קשת מצד אחד הנו מבנה הנדסי מאוד יציב אך מצד שני גם יכול לקרוס בקלות. מה שמחזיק מבנה קשתי זה אבן הטריז, שינוי במצב אבן זו יגדיר את יציבות הקשת. כך גם בכף הרגל, עצם ה- talus היא עצם הטריז של קשת כף הרגל. שינוי במצב עצם זו יגדיר אם הקשת תהייה גמישה או נוקשה. שלב בלימת הזעזועים בשלב בלימת הזעזועים הנקרא פרונציה (pronation) עצם ה- talus משנה את מיקומה ובכך גורמת לקריסת הקשת. בתהליך זה, כמו בקפיצי מרכב של רכב, כף הרגל מתגמשת ובולמת את זעזועי הנחיתה. מנגנון זה חשוב לא רק לצורך בלימת זעזועים אלה גם לאפשר לכף הרגל להתאים עצמה לשינויים במבנה הקרקע, בעיקר כשהלכנו יחפים. בנוסף, בזמן קריסת הקשת כף הרגל גם מתארכת, לכן לאלו עם נטייה להשטחת יתר של הקשת יש לדאוג לנעל קצת יותר גדולה. כפי שהוסבר קודם, כף הרגל הינה החוליה התחתונה בשרשרת קינמטית סגורה ולכן ההשלכות של קריסת הקשת הינן מערכתיות; עצם השוק מסתובבת פנימה ובכך משחררת את הברך ממצב נעילה וגורמת לכיפופו; עצם הירך גם היא מסתובבת פנימה וגורמת למפרק הירך להתכופף. כיפוף הקרסול, הברך והירך תורמים אף הם לתהליך בלימת הזעזועים. האגן נוטה הצידה וחוליות עמוד השדרה מתפתלות. אלו הן פעולות שרשרת תקינות כתגובה לכוחות הקרקע המועברות מכף הרגל אל גופנו. שלב הדחיפה מהרגע שמרכז כובד הגוף התקדם מעבר לכף הרגל שנמצאת על הקרקע כל התהליך משנה כיוון וצורה. בשלב הדחיפה כף הרגל הופכת ממבנה גמיש למבנה קשיח, מצב זה גם נקרא סופינציה. קשיחות כף הרגל נחוצה ביותר וזאת על מנת לאפשר העברת כוחות הדחיפה כנגד הקרקע. כי אם לא כן, אזי יעילות הריצה תפגע ביותר, ומעבר לכך, זהו הבסיס למרבית הפציעות בגפיים התחתונות. שוב, מרבית הפציעות לא מתרחשות בזמן הנחיתה אלא בשל אי יכולת כף הרגל להתקשח, או מה שנקרא יתר פרונציה ( Hyper pronation). דחיפה כנגד הקרקע בזמן שהרגל נמצאת בפרונציה, התגמשות, זה כמו לדחוף כנגד קפיץ, אינך יכול לדחוף ביעילות וחלק לא מבוטל של כוח הדחיפה מתבזבז. דחיפת הרגל כנגד הקרקע, כשהרגל עדיין גמישה, מעבירה את הלחץ אל הרקמות הרכות: שרירים,גידים ורצועות, וכשהלחץ מצטבר אנו חשים את הפציעה. התקשחות כף הרגל מתאפשרת על ידי סיבוב הירך החוצה. שינוי בסיבוב הירך מתרחש עקב התקדמות הרגל הנגדית, שבאוויר, קדימה. נניח שכף רגל ימין על הקרקע ורגל שמאל נעה קדימה. במצב זה האגן מסתובב בכיוון השעון (במבט על) מה שגורם לרגל ימין להסתובב החוצה (בכיוון השעון). סיבוב הירך החוצה מיישר את מפרק הירך והברך ובכך מתחיל את תנועת הדחיפה. עצם השוק אף היא מתחילה להסתובב החוצה ובכך מסיטה את עצם הטריז (talus) של כף הרגל שגורמת לקשת להתרומם. התרוממות הקשת גורמת להתקשחות כף הרגל. כשכף הרגל קשיחה יעילות הדחיפה ויכולת העברת הכוחות יותר יעילה. אם הצלחתם להבין את הביומכאניקה של כף הרגל והשלכותיה על תפקוד הגפיים התחתונות כי אז יהיה קל יותר להסביר כיצד מתרחשות פציעות בכף הרגל ומה ניתן לעשות בנושא. במאמר הבא נעסוק במצב של יתר פרונציה כמקור למרבית פציעות מאמץ יתר לא רק בכף הרגל אלא אף בברך, ירך וגב תחתון.
